יש לך כוונה ורצון לשנות את ההתנהגות שלך אבל את לא מצליחה לתרגם את זה להתנהגות? אני יודעת למה.

כוונה זה נחמד, אבל לא מספיק.

בשביל לעשות שינוי אנחנו צריכים לרצות לעשות את השינוי, שתיהיה לנו כוונה כלשהיא להשתנות.

ללא מעט אנשים יש כוונות לעשות שינוי התנהגותי, לשנות את הרגלי התזונה, הכושר או השינה שלהם, אבל איכשהו רק מעטים באמת מצליחים לעשות שינוי.

לפער הזה, בין הכוונה להתנהגות יש שם בספרות המחקרית, זה הרווח בין כוונה להתנהגות (Intention-behavior gap).

יש מצב שיש לך כוונה להתחיל להתאמן ואפילו תכננת להירשם לחדר כושר או לטלפן למאמנת בסביבה, אבל איכשהו את לא עושה את זה.

אולי יש לך כוונה לנשנש קצת פחות, אבל כשהקולגה במשרד מציעה לך עוגה, אתה תמיד לוקח חתיכה.

הרווח הזה הוא חוסר היכולת ׳לתרגם׳ את הכוונה שלנו להתנהגות.

ההבנה של הרווח הזה יכולה לאפשר לנו לחשוב על דרכים לגשר עליו, הנה כמה טיפים שיכולים לסייע לך בזה:

1. תכנון ספציפי ומדוייק- במקום להגיד לעצמך שתצאי להליכה, תגדירי בדיוק מתי תצאי להליכה (באיזה יום ובאיזה שעה). אפילו אוסיף ואומר ששווה גם לתכנן תוכנית ב׳ למקרה שיהיה בלת״מ כלשהו.

2. פוקוס על מטרות קטנות ומיידיות יותר- ככה תצברו הצלחות קטנות, מה שכנראה יוביל למסוגלות עצמית גבוהה יותר, שהיא מנבא די טוב לביצוע התנהגויות בפועל.

3. תדאגו לפידבק חיובי- שינוי זה קשה והתוצאות של השינוי הן בד״כ לא מיידיות. אם תתחילו להתאמן היום, מחר לא תקומי חזקה יותר בצורה משמעותית, אבל אם תבחרי לראות סרט במקום להתאמן, ההנאה מהסרט תיהיה מיידית יותר. לכן כדאי לנו לדאוג לפידבק חיובי כלשהו, בין אם זה פנימי (לעודד את עצמך, להדגיש את המאצץ וההתמדה) ובין אם ע״י אדם חיצוני (מאמנ/ת טוב/ה יודע/ת לראות את ההצלחות וההתקדמות שלך ולהאיר לך אותם).

מה דעתך? האם הפער הזה נוכח בחייך? שווה לך לחשוב על זה!