מה לעשות כשאין לך כוח להתאמן?

אין לך כוח להתאמן? זה טבעי.

אבל זו ממש לא סיבה לפספס אימון.

בשבוע שעבר דיברתי עם החברה הכי טובה שלי, אנחנו מדברות על הכל, בלי יותר מדי פילטרים (מסוג השיחות שגורמות לך לחשוב שאם מישהו היה שומע הוא היה מאשפז אותנו 😅).

בשלב מסויים בשיחה היא אמרה לי:

“מאי, אין לי כוח ללכת לאימון היום, מה לעשות?”

שאלתי אותה אם יש לה סיבה לא ללכת, והיא ענתה:

“לא, סתם אין לי כוח”.

אמרתי לה את מה שאני אומרת לעצמי ולמתאמנים שלי כל הזמן: זה שאין לך חשק זה ממש הגיוני, ואני הכי מזדהה בעולם, אבל זה פשוט לא רלוונטי.

היא אמרה לי שאני צודקת, תוך כדי השיחה היא התלבשה, התארגנה, ויצאה לאימון. שעה אחר כך קיבלתי ממנה הודעה: “תודה שאמרת לי את זה, אני ממש שמחה שהלכתי”.

למה אנחנו מחכים למשהו שלא יגיע?

חשק/כוח זה משהו נחמד שבא והולך. אבל הוא לא יציב ואי אפשר להתבסס עליו.

אני חושבת על האימונים שלי ככה:

זה כמו עבודה: את הולכת לעבודה גם בימים שפחות בא לך, כי את מחויבת.

זה כמו מערכת יחסים: כשהבן זוג מעצבן אותך, את לא פשוט קמה ועוזבת את הבית כי “אין לך כוח” לזוגיות באותו רגע. את נשארת כי את מחויבת למשהו גדול יותר.

אנחנו לא חיים לפי “חשק”, אנחנו חיים לפי מחויבות לערכים שחשובים לנו.

מותר להגיד “אין לי כוח” וללכת להתאמן בכל זאת - אלו שתי פעולות שיכולות להתקיים במקביל (אני מבססת את רוב חיי על זה 😂).

איזה פעולות אתם עושים בגלל המחויבות הגבוהה שלכם גם כשאין לכם חשק?