אידיאלי, לא אידיאלי, וריאלי, מה כדאי?
- מאי קמחי
- 26 ביולי 2020
- זמן קריאה 2 דקות
אחד מדפוסי החשיבה הכי נפוצים שאני מזהה אצל אנשים בתחום הכושר והתזונה הוא דפוס שחור לבן. חשיבה דיכוטומית שעושה לכולנו חיים קשים.
המון מאמנים מקצועיים כותבים על המחקר הנוכחי, על כמה סטים כדאי לבצע, כל כמה זמן לאכול חלבון וכמה חלבון לאכול בכל ארוחה, איך להתאושש מאימונים בצורה האופטימלית, על פריודיזציה (מילה כיפית וזורמת שאומרת לתכנן את תוכנית האימונים לטווח ארוך ולפי תקופות) ועוד.
הכל טוב ויפה מאוד בתיאוריה, אבל כל מאמן שנמצא קצת בשטח ופגש מתאמנים שפשוט רוצים להיות קצת יותר בריאים או להיראות קצת יותר טוב יודע שהמחקר והמציאות לא תמיד חופפים. אנחנו מסבירים יפה יפה על תזונה, על מאזן קלורי, על תוכנית האימונים שמקדישה מאיתנו מחשבה והשקעה. המתאמן מולנו אומר ׳אמן׳ ומתלהב מכל ההסברים והתכנונים וממש משקיע ועוקב אחרי כל מה שאמרנו לו לבערך… שבוע-שבועיים (במקרה הטוב).
אז מה הבעיה? מה אנחנו מפספסים? גם אני כמאמנת וגם את/ה כמתאמן/ת מפספסים פה את המציאות שמסבכת לנו את התוכנית המושלמת. אז במקום לקפוץ בין להתאמן כמו משוגעים ולהקפיד על כל קלוריה שנכנסת לנו לפה לבין לשבת על הספה ולאכול מכל הבא ליד, בואו נמצא יחד משהו ריאלי שיתאים לך.
התיאוריה נחמדה מאוד על הנייר, אבל לא שווה כלום בלי יישום שלה. גם עם תוכנית האימונים והתפריט הטוב ביותר, בלי התמדה אתם לא תגיעו רחוק.
תמצאו את האיזון שלכם שיאפשר לכם להתמיד לאורך זמן ולשלב את הכושר והתזונה עם החיים האמיתיים שלכם. במקום לשאול ׳כמה זמן אני אצטרך לאכול ולהתאמן ככה בשביל להגיע לריבועים?׳ תשאלו את עצמכם ׳האם אני יכולה להתמיד בזה למשך כל החיים שלי?׳ (אמאל׳ה, זו מחוייבות אמיתית, אני יודעת). תחפשו את הדרך שבה תוכלו להתמיד לאורך כמה שיותר זמן. זו הדרך המאוזנת והדי משעממת ולא ממש סקסית, אבל זו הדרך שעובדת.
במקום לחשוב כל הזמן על מה הכי טוב ולוותר על הכל כשהדברים לא הולכים לפי התוכנית, תשאפו למצוא איזון בין השניים. קיצוניות זה קל, למצוא איזון זה האתגר האמיתי.
Comments