בקצרה- להקשיב לגוף ולעשות התאמות.
הפוסט הזה הוא בגדר המלצה בלבד, אני לא אורתופדית ולא פיזיותרפיסטית ולא מתיימרת להיות.
שמתי לב שבד״כ כשמתאמנים סובלים מכאב כלשהו או פציעה מסויימת, בד״כ הם מתחלקים ל-3 קבוצות עיקריות:
1. שמרנים- שחוששים לזוז ולעשות אפילו את הדבר הקטן ביותר שחלילה וחס יחמיר את המצב, הם כל כך חוששים עד מצב שבו הם בד״כ לא מוכנים להתקרב או לגעת באיזור הכואב/פצוע שמדובר באימונים.
2. מזלזלים- שום דבר לא יעצור אותם, הכל זה שטויות וצריך לקחת הכל בקלילות. יאללה, מה זה כבר שבר מאמץ או קרע חלקי בשריר? שטויות. נחים יומיים גג וחוזרים מהר מדי, מוקדם מדי וחזק מדי לשגרה.
3. חכמים- זה הסוג החביב עלי שבד״כ גם לא סובל מהכרוניות של הכאבים/פציעות, כי הוא מתנהל בחוכמה. החכמים מבינים את אופי הכאב/פציעה והם מתנהלים סביבו, מתרגלים ניסוי וטעיהה, עובדים סביב הכאב ומחזקים את מה שצריך לחזק באיזור בשביל להפחית את הסיכוי לפציעה או כאב חוזר. הם מתייחסים לכאב ונותנים לו מקום, אבל הוא לא משתק אותם לחלוטין. הם מגיעים ממקום של סקרנות והתנסות.
מהניסיון שלי (שכולל שילוב בין ספרות מקצועית, למידה מפיזיותרפיסטים וניסיון בשטח) יש כמה דברים שבד״כ יכולים לסייע למתאמנ/ת שסובל/ת מכאב כלשהו להצטרף לקבוצה השלישית.
1. להמשיך לנוע- בעדינות ועם הקשבה לגוף.
2. למצוא חלופות שלא מעוררות/מחמירות כאב- אולי יש לך רגישות בירך בעת ביצוע סקוואט, אבל מכרעים מרגישים לך טוב ולא מעוררים רגישות.
3. להמשיך לאמן חלקים לא כואבים- כאב בברך לא חייב להשפיע על שאר מפרקי הגוף, אפשר להתאמן כמעט כרגיל.
4. לעבוד קל יותר- בד”כ יש רגישות גבוהה יותר בעבודה בעצימות גבוהה, לפעמים עבודה יותר קלה עם משקל קל יותר לחזרות גבוהות יותר תעורר פחות רגישות.
5. להתייחס לכל כאב בצורה שמתאימה לו- אי נוחות קלה לא שווה לכאב חד וחזק, יש כאבים קלים ויש רציניים יותר, חשוב להתייחס לכאב בהתאם לחומרה שלו, כאבים לא נולדו שווים.
רוצה ללמוד עוד על כאב? פרק 108 בפודקאסט יעשה לך סדר!
