עולם המחקר לא מושלם, אבל הוא הדבר הכי קרוב לאובייקטיבי שיש לנו

“את באמת מאמינה בזה?”

זו שאלה שקיבלתי ממתאמנת אחרי שאמרתי שסיפרתי לה כמה מעט נפח יכול להספיק בשביל לבנות מסת שריר וגם בשביל לשפר את הכוח.

היה בזה משהו מצחיק, אבל גם ממש מעניין.

כי… זה לא עניין של אמונה. לא כשזה נוגע למדע.

מדע זה לא דת.

זה גם לא ויכוח, או טיעון “משכנע”.

מדע הוא כלי. דרך לבדוק מה עובד, מה כנראה עובד, ומה ש... פחות.

אם אני מאמינה שאפשר להשתפר בנפח אימונים נמוך?

זו לא שאלה של אמונה.

זו שאלה של היכרות עם מה שהצטבר עד היום:

✅ מחקרים

✅ תצפיות

✅ מטא-אנליזות

תחשבו על מדע כמו על גוגל מאפס.

הוא לא מושלם. לפעמים יש עסק שנסגר וזה לא עודכן, או מסלול קצר יותר שהוא משום מה לא הציע.

אבל הוא עדיין הכלי הכי טוב שיש לנו כדי לא להתברבר.

והכי חשוב - הוא לא בנוי על תחושת בטן, אלא על הסתברות.

מה כנראה נכון, לפי מה שאנחנו יודעים עכשיו.

זה לא אומר שאין מקום לניסיון אישי, לאינטואיציה או לאמונה.

אבל ככל שיש יותר נתונים על השולחן - יש פחות צורך לנחש.

ובמקום בו יש אור - אין סיבה ללכת עם עיניים עצומות.

ואגב, אם מישהו/י אומר/ת לכם ש”יש מחקרים לכאן ולכאן”,

תדעו שזו לא טענה מדויקת. זה בדרך כלל סימן שמישהו לא ממש קרא לעומק, או לא מכיר את ההיררכיה המחקרית.

מחקרים טובים לא סותרים זה את זה, להיפך, הם מרחיבים, מדייקים, מוסיפים ניואנסים.

כי בסוף, כשיש לך אפשרות לבדוק,

למה להסתפק בלנחש?