המיינדסט שלכם קובע את הגבול שלכם!

איך אתם נכנסים לאימון שלכם, האם אתם מצפים לעבוד קשה, להרגיש את השרירים, להשתפר? או שאתם רק מחכים שהאימון יגמר כבר, נמצאים מול המסך חצי ממנו ומבצעים חצאי תנועות במהירות? כמובן שזה לא לגמרי אחד מ-2 האופציות וזו סקאלה רחבה שגם יכולה להשתנות בין תקופות ובין ימים. אבל הדרך שבה אתם מתייחסים לאימונים ולתזונה שלכם תקבע לא מעט את מידת ההצלחה שלכם.

אתחיל מסיפור קצר על מתאמן כלשהו, הוא מתאמן שאני מכירה כבר שנים, הוא בסך הכל די מתמיד ואני בונה לו תוכניות אימון כבר כמה שנים. בכל פעם שאנחנו יושבים על תוכנית חדשה, ואני רוצה להכניס לו וואריאציה שונה לתרגיל (למשל לחיצת כתפיים בעמידה לעומת ישיבה, מכרע בולגרי במקום מכרע סטטי וכו׳) הוא כמעט תמיד מנסה לבצע 3-4 חזרות מהתרגיל החדש, אומר לי שזה לו נוח לו ומבקש שאחליף לו תרגיל, כשאני מנסה להבין מה לא נוח ומה לא מסתדר הוא אומר שאין לו את הגמישות, שיווי משקל או שהוא שונא את התרגיל הזה.

אני תמיד מנסה לדייק איתו מה לא מתאים ומה לו נוח, גם בשביל להבין מה אני יכולה לעשות אחרת מכיוון שאין תרגיל ׳חובה׳ ולכל תרגיל יש תחליף, אז אם מתאמן ממש לא אוהב תרגיל מסויים שבעיניי ניתן להחליף באחר, אני בד״כ אחליף, כי יש חשיבות לכל שתעשו דברים שאתם יותר נהנים מהם. אבל אצל אותו מתאמן אני רואה שז דפוס קבוע ושהוא תמיד צריך ׳שיחת איפוס׳ בנוגע לזה שאימון לא בהכרח נוח או נעים ושאי אפשר לצפות שהוא יהיה טוב במשהו שהוא לא רגיל לעשות אותו.

אני חושבת שאם אותו מתאמן היה לומד לקבל את חוסר הנוחות, להשלים עם העובדה שהוא לא טוב בהכל, וזה לגיטימי לגמרי, ומסתכל באופן כללי על האימונים בצורה חיובית וסקרנית יותר, הוא היה מגיע לתוצאות טובות הרבה יותר. אני כמובן מנסה לעודד אותו לכך ומדברת איתו על הנושאים האלו לא מעט, אבל את השינוי בתפיסה שלו רק הוא יכול לעשות.

אל תפחדו מעבודה קשה או מחוסר נוחות, תבינו שאף אחד לא מתחיל טוב, אלא מתאמן בשביל להיות טוב יותר, ותלמדו להנות ואפילו להתאהב באימונים ובצורת האכילה שלכם ותראו איך הכל נעשה קל יותר ואיך התוצאות מגיעות.

בתמונה אתם יכולים לראות דוגמאות לצורת הסתכלות של מישהו שסביר להניח שיגיע להישגים טובים ושל מישהו שסביר להניח שיתקשה יותר להגיע להישגים.