כל פעילות גופנית היא מבורכת, אבל דעו מה ניתן ולא ניתן לקבל ממנה.

יש המון דרכים לנוע, כל אחת מהן יכולה להיות נהדרת, אבל לא כל דרך תוביל אותך לאותו היעד.

לכן כשאני שומעת ש”פילאטיס מאריך שרירים”

או שריצה “מחטבת את הרגליים”...

קשה לי עם זה, זה כמו להבטיח שמסלול טיול קליל יביא אותך לאוורסט.

רוצה יותר כוח? תעשי אימוני כוח.

רוצה יותר סיבולת? צריך לעשות אימונים אירוביים.

רוצה לעלות מסת שריר? אימוני כוח יעילים עם נפח מספק ובקרבה לכשל זו הדרך.

וזה לא שאני “נגד” יוגה, פילאטיס, ריצה או כל ספורט אחר,

אני פשוט בעד דיוק. ובעד תיאום ציפיות.

כשמשווקים פעילות גופנית כאילו היא עושה הכול מהכול - גם מחטבת, גם מחזקת, גם מאריכה שרירים, גם בונה סיבולת, עם זה כבר יש לי בעיה.

כי זה גורם לאנשים לצפות למשהו שלא יקרה, ולהרגיש שהם נכשלו-

כשבעצם פשוט שלחו אותם למסלול הלא נכון.

את יכולה לעשות פילאטיס כי הוא עושה לך טוב ואת נהנת ממנו,

לרוץ כי זה מרגיע אותך,

או להרים כבד כי את אוהבת את זה וחשוב לך להיות חזקה.

כל עוד זה תואם את המטרות שלך ואת מבינה מה את יכולה (ולא יכולה) לקבל מהאימון שלך.

וכמובן - מותר ורצוי גם להתאמן פשוט בשביל לנוע.

לא כל אימון חייב להיות משימתי עם מטרה ברורה.

אבל כשיש לך מטרה ברורה - תבחרי את הכלי שבאמת יביא אותך אליה

כוח, בעיניי, הוא הבסיס.

הוא התפקוד והעצמאות שלנו.

ולכן אני מאמינה שכל אדם לשלב אימוני כוח בשגרת האימונים שלו.

אבל מעבר לזה?

זוזי בדרך שאת אוהבת.